אודות

הרבה אנשים שואלים אותי
למה פתחתי את הסטודיו לפילאטיס?
יש לי משפחה מקסימה ועבודה מתגמלת וטובה בהייטק
ולמרות זאת, הרגשתי שאני מזניחה את עצמי
וחיפשתי מקום לטפח את עצמי,
ופינה שתהיה רק שלי.

חשבתי שהדרך לתשומת לב לעצמי היא דרך חוגי ספורט.
כמו נשים רבות, גם אני לא אהבתי ספורט
ולא אהבתי להתאמן.
בכל פעם שיצאתי לאימון ריצה או אירובי
ממש סבלתי וחיכיתי שהאימון יסתיים.

כל זה השתנה, ביום שגיליתי את אימוני הפילאטיס…
בהתחלה, הסטודיו וכל המכשירים נראו כמו בית עינויים,
אבל כבר מאותה פעם ראשונה,
הרגשתי שאני מצליחה להנות באימון.

המאמנת היתה קשובה,
שמה לב אליי בדיוק במידה הרצויה,
ובהדרכת המאמנת וההסברים שלה,
הצלחתי לעשות תרגילים שלא
האמנתי שאפשר לעשות…

כך התמכרתי לאימונים
והמשכתי בצעדים קטנים להשקיע
ולטפח את עצמי ואת גופי.
נהניתי מהעובדה שמצאתי פינה משלי
שבה רואים אותי ושמים לב אליי
ובנוסף, מצאתי כוח בקבוצה
והתחברתי עם נשים כמוני

והיום מה שמניע אותי בסטודיו,
זה לאפשר למתאמנות שלי למצוא את המקום שלהן,
לטפח את עצמן
ושתהיה להן את הפינה שלהן.  

בנוסף, לתת להן את מלוא תשומת לב,
באמת לראות אותן
ולתת להן מקום שבו הן יכולות להתפתח
ולצמוח גופנית
ומנטלית.